דור רביעי על חולין י״ב ב:ב׳

2 ע״ש גמר׳ מאן תנא וכו׳ זרק סכין לנעצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה, ר״נ מכשיר וכו׳ והא בעינן מוליך ומביא שהלכה ובאה כדרכה, ופרש״י ז״ל דה״ה דהוומ״ל בסכין שיש בו חוץ לצואר כמלא צואר, דסגי בהלכה לחוד, אלא בכ״ד מהדר לאוקמי אפילו באיזמל עכ״ל ועפר אני תחת כפות רגליו, אבל פירושו אינו מתקבל בשום אופן - חדא דהלכה ובאה כדרכה הוא רחוק המציאות, ולמה לי׳ לכנוס בפרצה דחוקה, במקום שיש לו דרך מרווח, דשחט בסתם סכין שיש בו כמלא שני צוואר, ולא עוד אלא דגם על המקשן קשה, כיון דסתם סכין של שחיטה יש לו האי שיעורא, מה עלה על דעתו לפרוך והא בעינן הלכה והבאה - וחוץ מזה אגוף הדין אני אומר דליתא, דבזרק סכין אפילו אין לו שיעור נמי כשר, דרק באדם המוליך את הסכין איכא חשש דרסה, אבל בסכין שהולך מעצמו ושחט בדרך הליכתה מה חשש דרסה שייך כאן, ועיין לקמן ל״א ע״א בתוס׳ ד״ה חוץ לצואר ובראשונים שם ותמצא כי כן הוא, ואפילו לכתחלה נראה דמותר לשחוט כן בהלכה לחוד, והראי׳ מהא דאמרו לקמן דרבא בדק גירא לר״י בר חלפתא ושחט בה עופא בהדי דפרח, ואיך שחט בה לכתחלה בהלכה לחוד, ודוחק לומר דהתם כדיעבד דמי, דהרי א״א לתפוש העוף, דכמו דהי׳ יכול לצמצם הגירא על הסימנים לשחטן, הי׳ יכול לירות בו הגירא במקום שאינו עושה טרפה כדי לתפשו, אלא ודמי דדרך זריקת הסכין אין כאן חשש דרסה.

3 אבל לפע״ד נראה דהש״ס מדייק לישנא דברייתא דקאמרה, והלכה ושחטה כדרכה, דהאי ״כדרכה״ מיותרת ומורה ע״כ דהשחיטה היתה כשאר שחיטות, וע״ז פריך, והא בשאר שחיטות בעינן הלכה והבאה, וכאן איך אפשר זאת, וע״ז משני דאפשר דהכותל הקשה ע״י חבטת הסכין החזירה לאחוריה עד שהלכה ובאה כדרכה, ודבר גדול משמיעינן בזה התנא דרך אגב דהוו״א דבחזרתה אין כאן כח ראשון של גברא אלא גרמא דילי׳ וכמו דאמרו לקמן ט״ז ע״א בסרנא דמיא, לחלק בין כח ראשון לכח שני, קמ״ל דליתא אלא דכח גברא מיקרי, ובאמת צ״ע אם בכהג״וו אינו מעורב בו כח הכותל, ועיין לקמן מה שכתבתי שם בס״ד. ועפ״י פי׳ זה הי׳ עכ״פ להפוסקים להזכיר זאת דאפילו חזר הסכין ע״י חבטת הכותל על הסימנים דכשר - ואני רואה דהרמב״ם ז״ל אדרבה השמיט את זאת וכתב וכתב וז״ל: ״ששחטה בהליכתה״ והשמיט האי כדרכה, וגם לא הזכיר שהלכה ובאה ומסתמא בכוונה עשה כן וצ״ע ודו״ק.